החלטה בתיק בש"פ 5674/13

1.       בפני ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (מ"ת 24146-07-13, השופט ב'-צ' גרינברגר) להורות על שחרורו של המשיב בתנאים.

רקע והליכים קודמים

2.       על פי המתואר בכתב האישום, ביום 5.7.2013 נהג המשיב על אופנוע בכביש ירושלים-תל אביב, מבלי שיש לו רישיון נהיגה תקף (וזאת לאחר שנפסל מהחזקת רישיון נהיגה בשל "אי התאמה אישיותית לנהיגה בטוחה"). באותו זמן הציבה משטרת ישראל מחסום בכביש כחלק ממבצע אכיפה ללכידת נהגים עבריינים. כאשר הגיע המשיב למחסום הורו לו השוטרים לעצור את האופנוע. המשיב לא ציית להוראה, האיץ את מהירות נסיעתו, פרץ את המחסום ועבר במהירות בין הניידות תוך סיכונם של השוטרים והמתנדבים שעמדו בסמוך ונאלצו לקפוץ לצדי הכביש כדי להימנע מפגיעה. שוטר ושלושה מתנדבים רדפו באמצעות ניידות אחרי המשיב, אשר מצידו רכב במהירות שעלתה של 180 קמ"ש והתעלם מקריאות הכריזה שכוונו אליו והורו לו לעצור. לאחר מרדף שנמשך כ-20 דקות, ובמהלכו המשיך המשיב בנסיעה שסיכנה כלי רכב שחלפו במקום, התרחשה תקלה באופנועו. מצב זה אפשר לשוטרים לעוצרו. המשיב תקף באגרופים ובעיטות את השוטר שניגש אליו, עד אשר זה כיוון לעברו  תרסיס גז פלפל.

3.       בשל האמור לעיל, הואשם המשיב בעבירות של: סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה (עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)); ניסיון לחבלה חמורה (עבירה לפי סעיף 333 לחוק העונשין בצירוף סעיף 25 לחוק זה); נהיגה ללא רישיון נהיגה (עבירה לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 בצירוף סעיף 62 לה); נהיגה ללא פוליסת ביטוח תקפה (עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל-1970); ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 274(1) לחוק העונשין).

4.       כתב האישום הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים ביום 11.7.2013, ובד בבד עמו הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בדיון שהתקיים בו ביום הסכימה באת-כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה, אך חלקה על המשמעות המשפטית שיוחסה לחלק ממעשיו. בתום הדיון הורה בית המשפט המחוזי על עריכת תסקיר מעצר, תוך התחשבות ברקעו הנפשי של המשיב, שעליו הצביעה באת-כוחו. ביום 28.7.2013 הוגש תסקיר המעצר בעניינו של המשיב. בתסקיר צוין כי המשיב לא עבד בתקופה הסמוכה למעצרו, ושוחרר אך לאחרונה מתקופת מאסר של 18 חודשים. עוד צוין כי המשיב סובל מהפרעת אישיות אנטי-סוציאלית, הפרעת שליטה בדחפים ושיפוט חברתי פגום, ועם זאת מכחיש את מצבו ואת הצורך שלו בטיפול. שירות המבחן העריך כי קיימת רמת סיכון גבוהה להישנותה של התנהגות פוגעת מצדו של המשיב, ובהיעדר חלופת מעצר העשויה לאיין את מסוכנותו, נמנע מהמלצה על שחרורו. שירות המבחן אף לא המליץ על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר במסגרת טיפולית, אך הוסיף המלצה לפיה, במידת הצורך, המשיב יהיה במעקב ובטיפול פסיכיאטרי במסגרת המעצר.

5.       בדיון שהתקיים ביום 31.7.2013 ביקשה באת-כוחו של המשיב לבחון חלופת מעצר נוספת על זו שנבחנה קודם לכן בבית דודו, זו הפעם אצל אחד מהוריו של המשיב. ביום 5.8.2013 הוגש תסקיר משלים במסגרתו נבחנו הוריו של המשיב (החיים בנפרד) כמפקחים אפשריים בחלופת מעצר. מתסקיר זה עלה כי בעבר היו יחסיו של המשיב עם הוריו מתוחים, עובדה שאף התבטאה באלימות שנקט ובגינה אף נשפט וריצה עונש מאסר. אולם, אביו ציין כי מאז השתפרו יחסיו עם המשיב והוא מוכן להיות מפקח במעצר בית עליו. עם זאת, שירות המבחן הוסיף והצביע על קשיים נוספים. בתסקיר נקבע כי האב נעדר כלים וכוחות כדי לסייע למשיב בקבלת טיפול ומעקב פסיכיאטריים. כמו כן, התרשם שירות המבחן כי האב, כמפקח יחיד, יתקשה לפקח על המשיב במשך כל שעות היממה. עוד עלה מהתסקיר כי אמו של המשיב אינה יכולה לפקח על המשיב, ואף אינה מעוניינת בכך.

6.       לאחר דיון נוסף שהתקיים ביום 8.8.2013 הורה בית המשפט המחוזי על עריכת תסקיר משלים שני, אשר ישוב ויתייחס לאפשרות שאמו של המשיב תפקח אף היא עליו במסגרתה של חלופת מעצר. ביום 14.8.2013 הוגש התסקיר המשלים האמור. מתסקיר זה עולה כי שירות המבחן התרשם שאמו של המשיב דואגת לו ותעשה כל שביכולתה כדי להיטיב עמו. בצד זאת, צוין בו כי מערכת היחסים ביניהם מאופיינת בקשיי נפרדות וגוננות יתר. בין השאר, עולה ממנו כי האם היא זו שרכשה עבור המשיב את האופנוע באמצעותו בוצעו לכאורה העבירות, הגם שידעה כי אין לו רישיון נהיגה, לאחר שנעתרה לבקשותיו. עם זאת, לדברי האם, כיום המשיב ישמע לה יותר מבעבר, בעקבות ההליך הפלילי המתנהל כנגדו. עוד צוין בתסקיר כי ההורים הסכימו ביניהם לחלק את הפיקוח על המשיב, כאשר האם תפקח עליו בשעות הבוקר ואילו האב יפקח עליו בשעות הצהריים והלילה. באופן כללי יותר, צוין בתסקיר כי התרשמותו של שירות המבחן היא שהמשיב זקוק לטיפול ומעקב אינטנסיביים, וכי אין בידי ההורים די כלים כדי לעזור לו בכך. עמדתו המסכמת של שירות המבחן הייתה כי סיוע הוריו אינו מספיק אמנם לשיקומו של המשיב, אך שפיקוחם עליו יחד עם איזוק אלקטרוני יוכלו להפחית את מסוכנותו. כמו כן, נכללה בתסקיר ההמלצה לפיה אם יוחלט על שחרורו של המשיב למעצר בית, הוא יחויב להימצא במעקב של רופא פסיכיאטר לשם המשך טיפול והשגחה.

7.       בתום הדיון שהתקיים ביום 16.8.2013 ולאחר שנחקרו שני הוריו של המשיב, הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של המשיב בתנאים הבאים: מעצר בית מלא של המשיב בבית אביו בירושלים, בפיקוח של שני הוריו; חתימה של המשיב ומפקחים על ערבויות כספיות שלא יפר את תנאי השחרור; איזוק אלקטרוני; המשיב ייצא במעקב רופא פסיכיאטר להמשך טיפול והשגחה, ויתייצב בתחנת בריאות הנפש בהתאם להוראות הרופא הפסיכיאטר.

8.       בהחלטתו, עמד בית המשפט המחוזי על כך כי יש לצאת מתוך הנחה שהמעשים המיוחסים למשיב אכן חמורים, וכי נשקפת ממנו מסוכנות משמעותית לשלום הציבור. הוא הוסיף כי אכן, ברגיל, הימלטות מכוחות המשטרה בנהיגה פראית מובילה למסקנה כי אין מקום לשקול חלופת מעצר (תוך הפנייה לבש"פ 9701/06 מדינת ישראל נ' אלסטד (27.11.2006)). מנגד, עמד בית המשפט המחוזי על מצוות החוק והפסיקה לפיה אין להורות על מעצר אם ניתן לקיים חלופת מעצר שתבטיח את תכלית המעצר. בעניין זה, קבע בית המשפט המחוזי כי החלופה שעליה המליץ שירות המבחן, כפי שהתגבשה בסופו של דבר - שחרורו של המשיב למעצר בית מלא בפיקוח הוריו ובאיזוק אלקטרוני - מהווה מענה למסוכנותו. לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי כי מצבו הנפשי והפסיכיאטרי של המשיב מכריע את הכף לטובת שחרורו למעצר בית, וזאת על מנת לאפשר לו לקבל טיפול המלווה במעקב פסיכיאטרי, שלו הוא נזקק, וספק אם היה משתף עמו פעולה מרצונו. בית המחוזי הורה על עיכוב ביצוע ההחלטה עד ליום 18.8.2013.

9.       הערר שבפני מופנה כנגד החלטה זו. ביום 18.8.2013 שבו הוגש הערר הוריתי על הארכת מעצרו של המשיב עד למתן החלטה אחרת, לאחר שניתנה לה הסכמת באת-כוחו של המשיב.

טענות הצדדים

10.     בא-כוח העוררת ממקד טענותיו בשני מישורים - מסוכנותו של העורר ואי-התאמתה של חלופת המעצר שנקבעה.

11.     ראשית, טען בא-כוח העוררת כי המסוכנות הנשקפת מן המשיב אינה מאפשרת לתת בו אמון שיקיים את תנאי השחרור שנקבעו לו. מסוכנותו הגבוהה של המשיב נלמדת, כך נטען, ממספר רב של מקורות: המעשים המיוחסים לו בכתב האישום ומצביעים על כך העדר מורא משלטון החוק ועל זלזול מוחלט בחייהם ובשלמות גופם של שוטרים ועוברי אורח; וכן עברו הפלילי של המשיב הכולל תשע הרשעות קודמות בשורה ארוכה של עבירות, ובהן עבירות של תקיפה, איומים והפרת הוראה חוקית, אשר בגינן הוא אף ריצה 8 תקופות מאסר שונות. עוד מצביע בא-כוח העוררת על תסקיר המעצר, שבו צוין כי המשיב סובל מהפרעות אישיות אך מתכחש לכך כמו גם לצורך לטפל בהן, עובדה המעצימה עוד יותר את המסוכנות הנשקפת ממנו, כפי שאף העריך שירות המבחן. אשר על כן, סבורה העוררת כי שילוב הגורמים שנמנו, מלמד שספק רב אם קיימת חלופת מעצר כלשהי שיש בכוחה להפיג את המסוכנות הנשקפת מן המשיב ולהבטיח כי יקיים את תנאי השחרור שהוטלו עליו.

12.     שנית, בא-כוח העוררת הצביע על חולשותיהם של הורי המשיב כמפקחים עליו. בהקשר זה, הוא הצביע על הדברים שנאמרו בנוגע להוריו של המשיב על-ידי שירות המבחן. העוררת אף טוענת שטעה בית המשפט המחוזי בכך שתלה את החלטתו להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר במצבו הנפשי. בהקשר זה, נטען כי מצבו הנפשי של המשיב, אשר הופך אותו לאדם מסוכן, אינו יכול להיחשב במצב דברים זה לנסיבה מקלה המצדיקה שחרור. כן הוסיף בא-כוח העוררת כי הניסיון מלמד שהמשיב כבר הפר בעבר צווים שיפוטיים ועל כן סביר שכך ינהג גם במקרה זה. עוד הוא הוסיף וטען כי נוכח התייחסותו של שירות המבחן לכך שהמשיב מתנגד לטיפול פסיכיאטרי, ספק רב האם ישתף פעולה עם טיפול שאין הוא מעוניין לקבל.

13.      באת-כוח המשיב מתנגדת לקבלת הערר, וסומכת ידיה על פסק דינו של בית המשפט קמא. בדיון שהתקיים היא הוסיפה והצביעה על מספר גורמים אשר מבטיחים את יכולתה של חלופת המעצר הנדונה לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב בשלב זה. ראשית, מפנה באת-כוח המשיב לכך שהמפקחים המוצעים - הוריו של המשיב - נחקרו ממושכות בבית המשפט קמא, אשר התרשם מהם באופן חיובי. באת-כוח המשיב התייחסה לספקות שעלו ביחס לאם בשלבים קודמים בכל הנוגע לכך שהיא זו אשר קנתה למשיב את האופנוע, שבו נהג בעת שלא היה לו רישיון, והסבירה כי מדובר בטעות תמימה של האם, אשר הבינה כי בנה מטפל בהוצאת רישיון. היא הוסיפה והסבירה כי בעת הכנת התסקיר המשלים הראשון נמנעה האם מלהסכים לשמש כמפקחת בשל חששה מנוכחות של אבי המשיב בביתה, חשש שהוסר לאחר שהוסבר לה כי מקומה של חלופת המעצר יהיה ביתו של האב. שנית, באת-כוח המשיב הוסיפה והצביעה על כך שבנוסף על המפקחים יהיה המשיב נתון לפיקוח באמצעות איזוק אלקטרוני, אשר מוסיף את המענה הנדרש למסוכנותו הנטענת של המשיב. שלישית, התייחסה באת-כוח המשיב לעברו הפלילי של המשיב, וציינה כי העבירות הרלוונטיות לעניין מסוכנותו (בריחה ממשמורת חוקית) בוצעו לפני כמה שנים, ולא בעת האחרונה.

דיון והכרעה

14.      לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בהחלטתו של בית המשפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

15.      בנסיבות העניין, גדר המחלוקת אינו מסוכנותו של המשיב, בהינתן העבירות שבהן הואשם כמו גם עברו הפלילי העשיר. השאלה המרכזית היא האם יש בחלופת המעצר העומדת על הפרק כדי לאיין את מסוכנותו של המבקש, כנדרש לפי סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים, ב"רמה סבירה" או "מתקבלת על הדעת" של בטחון (ראו למשל: בש"פ 8967/11 מינטסנוט נ' מדינת ישראל (15.12.2011)).

16.      לאחר ששקלתי את הדברים, שותפה אני לדעתו של בית המשפט קמא. אכן, העבירות המיוחסות לעורר הן חמורות, ואין להקל ראש במסוכנותו. אולם, הבחינה מקיפה שנעשתה למפקחים שהוצעו על ידי שירות המבחן וחקירתם בבית המשפט קמא  העלו כי מדובר במפקחים ראויים. כמו כן, בנסיבות העניין אף יתר התנאים המגבילים מהווים נדבך נוסף שיש בו כדי לתת מענה למסוכנותו של העורר, כפי שציין גם שירות המבחן בתסקיר האחרון שהגיש. ההחלטה במקרים מסוג זה היא, בסופו של דבר, החלטה המבוססת על העובדות הקונקרטיות שנבחנו על-ידי בית המשפט קמא ועל מכלול הנסיבות הרלוונטיות.